איקבנה חזרה
איקבנה מהי ?

לפרטים לחץ על ההדגשות בתכלת

המושג
המקור
התפתחות
ייחודיות

המפנה

המושג

המושג "איקבנה"ׁ- "IKEBANA" מורכב משתי מילים יפניות:

המילה איקרו - IKERU, שפרושה להעניק חיות, לתת צורה, לסגנן, לתכן-לעצב.

 המילה באנה -  BANA, שפרושה פרחים.

בתרגום חופשי, שתי מילים אלה נושאות בצרופן את המשמעות: להעניק חיות לפרחים, או להפיח בפרחים רוח חיים - לעצב בפרחים.

המקור


מאז ומעולם היוותה הצמחייה, על כל גווניה, קשר בין האדם לבין היקום הסובב אותו. עוד בימי קדם, בארצות ובתרבויות שונות, הצמח, הפרח והאגרטל, תפסו מקום מרכזי כאמצעי ביטוי ושמשו סמלים בחיי היום יום ובטכסים דתיים.

למשל, ביפאן, בטכסי ראש השנה מברכים איש את רעהו באמצעות שלשה ענפים,
ענף מעץ השזיף, ענף מצמח הבמבוק וענף מעץ אורן.
כל אחד מהענפים מסמל ברכה ומייצג אותה. ( ראה איור 1 )

איור 1

משמאל ענף מלבלב מעץ השזיף המסמל חיים חדשים
במרכז  ענף מצמח הבמבוק ( חזרן ) המסמל פוריות.
ומימין  ענף מעץ האורן המסמל חיים ארוכים

עם חדירתה של התרבות הבודהיסטית ליפאן במאה השישית לספירה, נזיר בודהיסטי הנהיג את ה"איקבנה" במקדשיה.

ה"איקבנה" הפכה לחלק בלתי ניפרד מהפולחן, שנשען על גישה פילוסופית דתית. הפולחן התבטא בתקרובת לבודהה, הממוקם במרכז המקדש, אותו היו מקשטים ומפארים.


איור 2

 סידור מסורתי המפאר את פסל הבודהה

אחד מתפקידי הנזירים במקדשים היה לשמר את טכס התקרובת שהייתה מורכבת משני אלמנטים: 

האחד קערת אוכל ודברי מתיקה להזין את בני מעיו של הבודהה.
והשני- סדירת "איקבנה", מלאת הוד והדר, להזין את נפשו של הבודהה.

כדברי החכם הסיני קונפוציוס: אם יש לך שתי ככרות לחם ביד שלח אחת לנהר וקח במקומה פרח, הלחם - להזין את בני מעיך, והפרח - להזין את נפשך.

איור 3

סידור מסורתי המפאר את פסל הבודהה

ה"איקבנה" המסורתית שהתקיימה במקדשים ברחבי יפאן, נערכה לפי כללים נוקשים ומוגדרים, שהיו מוכתבים על ידי המסורת והפולחן הדתי השמרני.

ברבות הימים יצא עיסוק זה מכלל נחלתם של הנזירים והחל להתקבל על ידי שכבות האצולה לא רק למטרות מסורתיות, אלא שימש גם צרכים דקורטיביים ואסתטיים. כך התפתחה ה"איקבנה" והפכה לנחלת הכלל ולחלק בלתי ניפרד מהתרבות היפנית.

 התפתחות

עם השינוי שחל בחברה היפאנית, הורגש הצורך למתן את הסגנון הרשמי של ה"איקבנה", שנשען על כללים נוקשים, מוגדרים ומוכתבים של המסורת. צורך זה הוליד סגנון שהתאים לרוח הזמן של החברה המודרנית ביפאן ואיפשר לארצות המערב לאמץ אותו. כך, במשך השנים, ה"איקבנה" לבשה צורה ופשטה צורה בהתאם למקום ולזמן.

שינויים אלה הביאו את ה"איקבנה" לבתים ולחדרים היפניים, שם הוקדש וקודש מקום מיוחד " טוקונומה - TOKONOMA " ( גומחה) לאמניות בכלל ול"איקבנה" בפרט.

איור 4

טוקונומה - TOKONOMA

איור 5

 סידור מסורתי שמודגשת בו הפשטות, המיועד ל"טוקונומה"

רק מאוחר יותר נעשה אופי הסידורים חפשי יותר המושפע מעונות השנה, מחגים, פסטיבלים, מדמיון היוצר וממצב רוחו של האמן.

איור 6 

סידור מודרני הנשען עדיין על עקרונות הסידור המסורתי. פחות נוקשה, פחות מורכב.

 איורים 1 - 6  לקוחים מספרו של נורמן ספרנון.

יחודיות

הייחודי באמנות ה"איקבנה" בכך, שהעיצוב אינו מתקיים לאורך זמן.על כן נדרשת מהאמן התערבות פעילה בזמנים נתונים על מנת לקיים לחדש את החומרים הטבעיים בעיצוב.

מכאן אפשר לראות את אמנות ה"איקבנה", כעשייה שאינה נפסקת, דבר זה מייחד אותה מאמנויות אחרות והיא שונה מכל אמנות פלסטית אחרת. בכך ש"האיקבנה" מעוצבת מחומרים מתכלים, ניתן לראותה כאמנות בת חלוף הניתנת לשימור בצילום בלבד.

אמנות ה"איקבנה", ככל אמנות אחרת, מבטאת סמלים, טכסים, רגשות ורעיונות המשתנים לאור תקופות שונות ומעוצבים לפי רוח הזמן ונושאים עליהם את חותם המעצב. 

יחידה הרמונית אחת הנובעת מהקשר שבין הכלי העתיק לעיצוב המודרני.

אמנות ה"איקבנה", ככל אמנות אחרת, מבטאת סמלים, טכסים, רגשות ורעיונות המשתנים לאור תקופות שונות ומעוצבים לפי רוח הזמן ונושאים עליהם את חותם המעצב.

המפנה

אמן ה"איקבנה" בסגנון ה"סוגטצו", שהוא אחד הסגנונות המודרניים, השתחרר מכבלי המסורת.

דבר זה העשיר את ערכם והרחיב את תפקידם של הצמח הפרח והאגרטל, כאמצעי ביטוי המאפשר לפרט יצירה חופשית. 

לעומתו, הסגנונות האחרים, שהתפתחו מה"איקבנה" המסורתית, לא השילו מעליהם את כבלי המסורת, וניתן לגלות בהם את עקבות ה"איקבנה" המסורתית שעליה הם נשענים. (ראה איור 8 )

וכך החלו להתפתח אסכולות שונות מהן נשארו מסורתיות, חלקן התפתחו ל"איקבנה" כפשוטהׁSIMPLIFIED ( איור 7 ) וחלקן ל"איקבנה" מודרנית.

איור 8

איור 7