איקבנה חזרה
איקבנה "סוגטצו"

לפרטים לחץ על ההדגשות בתכלת

מאפיינים
גישות עיצוב
מאפייני עיצוב

איקבנה מודרנית בסגנון "סוגטצו"  - SOGETSU

הרב אמן סופו טשיגאהארה TESHIGAHARA) SOFU) היה הראשון שפיתח סגנון מודרני של "איקבנה".

סגנון שהשיל מעליו את כבלי המסורת ויחד עם זאת עדיין מקיים את רעיון המשולש של שמיים, ארץ ואדם, שסגנון ה"סוגטצו" מעוגן בו ומושתת עליו.

בשנת 1929 הקים סופו טשיגאהארה את בית הספר "סוגטצו"
"SOGETSU” האקדמיה ל"איקבנה", ולה מאות סניפים הפועלים ברחבי העולם.




איור 8/א




איור 8א שלשת רגלי הכלי ושלושת האלמנטים בסידור משלימים זה את זה ומבטאים את הרעיון המשולש

המאפיינים

סגנון ה"סוגטצו", הוא אחד הזרמים באמנות האיקבנה. ובדומה לכל תחום אמנות, הוא מושטת על עקרונות אסתטיים, המאפשרים שימוש מינימלי בחומרים, כמו שימוש בפרח אחד וענף חשוף אחד או שימוש במגוון חומרים, כגון: ענפים יבשים, גזעי עץ, שרשים בצבעם הטבעי או צבועים.

סגנון זה מושטת על נוסחאות יסוד, המאפשרות עיצובים שמייחדים אותו מסגנונות אחרים.
הוא איננו קישוט גרידא, כי אם פיסול בחומרים שונים, המבטאים את עוצמת המפגש בין הצופה ליצירה.





איור 9

שלא כמו באמנות הפיסול, שבה הפסל משתמש בחימר באבן ובגבס, אומן ה"איקבנה" מפסל בגזעים, בשורשים, בענפים ירוקים, בזרדים ופרחים.

ב"איקבנה", בדומה לאמנות הפיסול, יצירתו של האמן היא תלת ממדית

מלבד החומר הצומח, סגנון זה מאפשר שימוש בחומרים כמו ברזל, גרוטאות שונות, ועוד חומרים כמו ויניל, נוצות, זכוכיות, צדפים, צינורות גומי. אבנים וכד'.

כל אלה משמשים אלמנט ראשוני בעיצוב ופותחים אין ספור אפשרויות עבור האמן.


איור 10: נשורת מתעשיית פחיות, עלים מצמח הכאנה המגולגלים במוטיב הפחיות, פרחי הגרברה, עם ליבה בצבע עלי הכאנה. שלושת אלמנטים אלה מהווים שלמות הרמונית.




איור 10

איור 11 :צינור גומי מעוצב, המשמש ככלי ושלשה פרחי אנטוריום. שלוב בלתי שיגרתי.















איור 11

אמנם, סגנון ה"סוגטצו" אינו מגביל את האמן לחומרים מסוימים, אך דורש קיום חוקיות פנימית ושיווי משקל בעיצוב, בדומה לכל תחום אמנות אחר.





איור 12 עיצוב הכלי על ידי הלחמת מקלוני ברזל צבועים בשחור ושלושה פרחי אנטוריום











איור 12

בסגנון ה"סוגטצו" ניתן להשתמש בחומרים ללא תוספת פרחים.

באיור 13 מוטיב הכלי משתקף בענף ושניהם משלימים זה את זה ליחידה הרמונית אחת.












איור 13

האיקבנה המודרנית זוהי אמנות של משחק בצורות, בקווים, בגוונים ובמרקם החומר.

איור 14: כיפוף העלים בזוית הם בבועה של מוטיב הזוויות בכלי. כפי שזקיפות העלים היא השלמה לזקיפות פרחי הליאטריס










איור 14

איור 15 סגנון ה"סוגטצו" מעדיף את היופי שבקו הנקי ומאפשר ביטוי חפשי לאמן היוצר.

















איור 15

באמצעות אמנות ה"איקבנה", כבכל אמנות אחרת, ניתן לבטא רגשות ורעיונות המשתנים לאור תקופות שונות של האמן-המעצב והמושפעים מהלוך רוחו. סגנון ה"סוגטצו" טומן בחובו יופי המזין את העין ומאפשר ביטוי רגשי ורעיוני העונה לרחשי הלב ופונה לעיני הרוח. כדברי אחד הפילוסופים הסיניים: "אם ברשותך שתי אגורות, קנה באחת לחם, על מנת שתוכל לחיות ובשנייה קנה פרח, שיהיה לך למען מה לחיות".

 איור 16 "היד המושטת לשלום"










איור 16

סגנון ה"סוגטצו" מדגיש ומתייחס לחשיבות שבשילוב מגוון הצבעים, מרקם החומר ועיצוב הצורה.

חשיבות נוספת נודעת למיקומו של העיצוב בחלל ולמשטח שעליו עומד הסידור.



איור 17 

איור 17 כפי שנתן להבחין בתמונה, צורתו של הכלי באה לידי השלמה ע"י עיצוב צורתם של עלי הצמח וכמו כן, שילוב הצבעים בא לידי ביטוי בהשלמה שבין הפרח הצהוב לכלי הצהוב ובין הפרח הלבן לכלי הלבן.

סגנון ה"סוגטצו", שלא בדומה לסגנון המסורתי, אינו מגביל את האמן במיקום העיצוב וסוגי החומר.
האמן מנצל את החומרים המצויים בטבע ומעניק להם קו וצורה חדשים, ע"י כך, החומרים שואבים חיות ויופי מכוח הדמיון היוצר של האמן.
סגנון זה מעניק חשיבות רבה לשילוב בין הכלי, חומרי העיצוב והפרחים, המתמזגים ליחידה הרמונית אחת, המבטאת את רוחו ורגשותיו של האמן.

 איור 18

תפקיד חשוב בסגנון ה"סוגטצו" ניתן לכלי ,יש לו חשיבות מכרעת בתוך המכלול האסתטי של היצירה ואוצר מתחים פוטנציאליים בעלי עצמה אמנותית.
צורתו של הכלי, צבעו ומרקם החומר ממנו הוא עשוי מכתיבים את התוצאה המוגמרת של העיצוב האמנותי.
כל החלקים שבעיצוב, בהיערכותם ביצירה האמנותית, מעצבים שלמות אחת, שהיא שונה מסך כל חלקיה.





איור 19

אם נשווה את עיצוב האיקבנה לסימפוניה, שהפרחים הם הנגנים, הכלי הוא המנצח, ועורך העיצוב הוא הקופזיטור, הרי שכל אחד מהם הוא אמן בזכות עצמו.

בשני תחומי האמנות האלה, הן ב"איקבנה" כמו גם במוסיקה, כל הרכיבים הופכים לשלמות אחת, ליחידה הרמונית בלתי נפרדת של צלילים, קצב, דינאמיות, צבע וצורה.

כך מתמזגת רוח האדם עם יפי הצליל והטבע, הבאה על ביטויה במוסיקה וב"איקבנה".

באמצעות ה"איקבנה" ניתן להכיר את הצמחייה על צורותיה, גווניה, ועונותיה. האמן שעוסק ב"איקבנה" מושפע מהאלמנטים הצורניים שהטבע מעניק לו, וממנו הוא שואב, לא אחת, את ההשראה ליצירתו

הסידור מעוצב משרשים של צמחיית מים ומפרחי חרצית.




איור 20

ה"איקבנה" כאחת האמנויות, שהאדם מצא לעצמו ביטוי באמצעותה , מהווה קרקע פורייה לאמן ומאפשרת לו את חדוות היצירה.

אמן ה"איקבנה" מוגבל, במידה זו או אחרת, על ידי הטבע עצמו. הטבע מכתיב לאמן את מרחב האפשרויות בבחירתו את החומרים, שנעשית בהתאם למיקומם הטופוגרפי ולנוכח עונות השנה.

סגנון ה"סוגטצו" פורץ גבולות, מרחיב אופקים ומאפשר למעצב אין ספור אפשרויות לביטוי אישי.

ה"איקבנה" היא עוד דרך ליצירת קשרים בין האדם לטבע ובין אדם לחברו. היא מהווה נושא משותף ומקור הנאה אסתטי לכל העוסק בה, בכך שהיא שוטפת בעיצוביה את העין ואת הלב. ראה איורים 21 ו-21א'

איור 21

איור 21 א'

ה"איקבנה" המודרנית, על מגוון סגנונותיה, התקבלה כבת חוקית ושוות-ערך למשפחת האמנויות ביפאן. בארצות המערב מכירים בה כאמנות העומדת בזכות עצמה.

מתוך הכרות קרובה יותר עם אמנות ה"איקבנה" לא היה מנוס בפני השפעתה של אמנות זו על הפלוריסטיקה המערבית.

לאחר המפגש בין הקהל בישראל עם אמנות האיקבנה, לא נותרו השניים זרים זה לזה. במהלך הזמן האיקבנה בישראל ספגה לתוכה מאפיינים המשקפים את הרוח וההווי הישראלי. ( ראה תערוכה גן-האם 1966)

גישות עיצוב

בסגנון ה"סוגטצו" קיימות שתי גישות עיקריות של עיצוב:
הגישה הנטורליסטית

אשר בה, המעצב מדגיש בסידור חופשי את הצבעים והקווים הטבעיים של הצמחייה לצרכיו.

בגישה זו האמן משמר את הקווים הטבעיים של החומרים ואינו מטביע בהם שינוי בצורתם המקורית.

איור 22

הגישה האבסטרקטית-
שבה האמן מתערב בצורתם הטבעית של הצמחים וכופה את צרכיו האמנותיים על צורתה המקורית של הצמחייה בטבע. הוא רואה את הצמחייה כחומר בידי היוצר.

בגישה זו, האמן משנה ומעבד את צורתם של החומרים וזאת על מנת להביע רעיון באמצעותם.

איור 23

כלומר, ההבדל בין שתי הגישות הללו הוא, בהתייחסותו ועמדתו של האמן לחומר שבו הוא משתמש לצורך יצירתו.
מאפייני עיצוב

בשלושה מרחבים מתקיימים עיצובי ה"איקבנה".

1. בתחום האישי-המרחב הביתי, ה"איקבנה" מוצבת ב"טוקונומה"- TOKONOMA גומחה המוקדשת והמקודשת לאמנויות בכלל ול"איקבנה" בפרט, הנמצאת בחדר המרכזי של הבית.

2. תחום הבין אישי –תחום יחסי הגומלין שנוצרים בין מורים לתלמידים. ביחסי גומלין אלה טמון כוח-דחף לקידום אמנות ה"איקבנה"
3. תחום הציבורי – שהוא תחום התערוכות, ההרצאות וההדגמות בפני קהל, העיצובים בתערוכות אינם מיועדים לתחרות ומאפשרים לאמן יד חופשית לביטוי אישי.
כיום ניתן למצוא ביפן עיצובי "איקבנה" במקומות ציבוריים כמו תחנות רכבת, חנויות כל בו, משרדים, חלונות ראווה, בתי מלון וכד'. כך ניתן לראות הפקעה של אמנות ה"איקבנה" מהמרחב האישי- ה"טוקונומה" למרחב החברתי-הציבורי.